למידה מתוך עשייה ופיתוח יכולת העברה בקרב לומדים

תאריך פרסום: 
2013-06-05

כאשר מדברים על מיומנויות למידה, ברוב המקרים מתייחסים למיומנויות "מיידיות"- מיומנויות שמיושמות "כאן ועכשיו", אשר נועדו לספק צרכים ספציפיים המתעוררים במהלך הלמידה. לרשימת מיומנויות אלה ניתן לשייך מיומנויות כגון הבנת הנקרא (הפקת משמעות בשלבי טרום הקריאה, בזמן הקריאה ובסיומה), הצגת מידע ומיפוי מושגים. אומנם, חשוב לזכור כי קיימות גם מיומנויות למידה מסוג אחר- כאלו המשרתות את הלומד לטווח ארוך ומקבלות קשת רחבה של משמעויות בהתאם לקונטקסט, כמו מציאת אסטרטגיות עבודה מתאימות, מיומנות של שליפת מידע לצורך לימוד עצמי ויישומו בתכנים חדשים ובלתי מוכרים. מיומנות זו מכונה בספרות המקצועית יכולת העברה, ולמרות שהיא ניתנת לפיתוח הדרגתי במהלך הלמידה, היא קיימת אצל מעט אנשים.
יכולת העברה היא יכולת קוגניטיבית המורכבת משלבים הבאים: גיבוש מודל מנטאלי עפ"י תוכן נלמד, הפשטתו ויישומו בקונטקסטים חדשים ובלתי מוכרים. למשל: לומד שהפנים שלבי פעולה בהקשר מסוים, במידה והינו בעל יכולת העברה, יהיה מסוגל להפעיל וליישם אותם במגוון סיטואציות חדשות שייחשף להן בעבודתו, גם אם לא הוכשר לכך באופן מפורש. מכיוון שהכנת עובד לכל סיטואציה אפשרית בה יתקל בעתיד הינה משימה בלתי אפשרית, קיים צורך להטמיע עקרונות חשיבה שיעזרו לו לקבל החלטה במגוון מצבים חדשים.
לפיתוח יכולת זו קיימים מספר תנאים. התנאי הראשון הוא אימון הלומד לעשיית רפלקציה במהלך הלמידה לגבי מטרתה, סוג האסטרטגיות שניתן ליישם, דמיון ושוני בין מצבים שונים שנלמדו ונצפו בסביבת העבודה. חשוב להעלות לדיון נקודות, כמו "מדוע הוחלט על מהלך זה או אחר מתוך תסריט מסוים", "באילו מצבים אחרים יש לקבל את אותה ההחלטה", או "באילו מקרים הנראים דומי העין, יש לקבל החלטה אחרת".תנאי נוסף לביצוע העברה הוא עיצוב סביבת למידה אשר תומכת בתהליכים שפורטו לעיל.
עיצוב סביבת למידה
האחריות של מפתח הדרכה כרוכה ביצירת סביבת לימוד שתעודד העברה בקרב הלומדים ותכין אותם לתפקוד מוצלח ומושכל במצבי אמת. לכן, בעת תכנון קורס או עיצוב סביבת לימוד, מומלץ להיצמד לעקרונות הבאים:
1. אספקת מידע הכרחי- כדי שלומד יוכל לבצע, הוא אמור לדעת מה עליו לעשות בשטח. נטרול כל ידע חסר משמעות או לא רלוונטי הנו חשוב למניעת בלבול וחוסר בהירות.
2. הדגשת עקרונות לכל ביצוע- לימוד עקרונות פעולה כלליים מאפשר הרחבת טווח ההעברה למצבים בהם כמות המרכיבים המשותפים או הגעתם למצב הנלמד קטנה יחסית.
3. תרגול חוזר במצבים שונים- שיפור מנגנוני ההעברה ממצב נלמד למצב שונה נעשה על- ידי כך, שלומד מרחיב את ההיכרות עם מצבים שונים ואת התגובות למצבים אלו.
4. קירוב למצב האמת- מומלץ לעצב סביבת למידה שתכיל מרכיבים משותפים עם סביבת עבודתו האמיתית, או בסביבה אחרת בה הלומד צפוי ליישם את הנלמד. קירוב הלומד למצבי ההתמודדות העתידיים ,מקטין את אי הודאות ומאפשר העברה קלה (נתן, 2000)
העיקרון האחרון- קירוב הלומד למצבי ההתמודדות העתידיים – נקרא בשפה היומיומית תרגילי סימולציה. טכניקת הדרכה זו הפכה לנפוצה מאוד לאחרונה, מכיוון שהוכיחה את עצמה כיעילה ביותר.
שימוש בתרגילי סימולציה בהדרכות קונבנציונאליות
בהדרכות קונבנציונאליות מקובל להשתמש בתרגילי סימולציה, כאשר המודרכים הם אלה שתפקידם מצריך קבלת החלטות בהתאם למצבים שונים (כגון, נציגי שרות לקוחות או אנשי מכירות). תכנון והעברת קורס המתבסס על סימולציות, נעשה במטרה להכשיר עובד להתמודדות עם מצבים מקצועיים מורכבים בהם יתקל בעתיד, לגרום לו לבצע העברה למצבים חדשים, ובכך להביא לידי מימוש את התיאוריות שעומדות בבסיס התפקיד. במקרים אלה, הסימולציות נעשות בהנחיית מדריך על- ידי משחקי תפקידים, פתרון בעיות אוטנטיות שנלקחו מהתפקיד, ולרוב הן מופעלות בקבוצות קטנות.
שימוש בתרגילי סימולציה בסביבה מתוקשבת
בנוסף להקניית כישורים "רכים" (כמו תכנון אסטרטגיות עסקיות או שיפור אינטראקציות בינאישיות), תרגילי סימולציה מיושמים להקניית מיומנויות טכניים, כחלק מיחידות לימוד מתוקשבות. תרגילים אלה משולבות, בעיקר, בלומדות שעוסקות בהדרכת עובדים לשימוש במערכות טכנולוגיות פנימיות בארגון. קיימת טענה, כי לומד שנחשף לתרגילים אלו, לא רק יצליח להפנים במהירות וביעילות את הפרוצדורות הנדרשות, אלא גם יטמיע לאורך זמן, את המיומנויות הטכניות כלליות (אשר שימושיות ביותר בעידן הנוכחי!). מיומנויות אלה עשויות לשפר את יכולתו של הלומד להתמצאות בסביבות טכנולוגיות חדשות ולחקור אותן באופן עצמאי, או במילים אחרות, לבצע העברה.
עידוד למידה מתוך עשייה
סביבת סימולציה בה מתרחשת הלמידה, מוכרחה להכיל מראה חזותי, מנגנון ומאפיינים אשר תואמים לסביבת העבודה. "התחקות" מסוג זה מעוררת אצל לומד קשר אסוציאטיבי בין שתי הסביבות, ומציבה אותו בפני שאלות חשיבה רבות שנשאלות בתת- מודע, לגבי דמיון ושוני בין שתי הסביבות ותכונותיהן, גיבוש כללי עבודה ואסטרטגיות. וכפי שכבר צוין, תהליכים אלה מהווים אבני יסוד בפיתוח יכולת העברה ויכולת קוגניטיבית נוספת- למידה מתוך עשייה. בבסיס שתיהן עומד סגנון חשיבה רפלקטיבי.
מומלץ לעצב את סביבת הסימולציה כך, שהלומד יובל צעד אחר צעד לבצע פעולות תוך כדי קבלת הנחיות מהמחשב. ההנחיות יכולות להינתן על- ידי משוב והדגשת השינויים המתרחשים בסביבה כתוצאה מהתקדמות בתהליך. חשוב לזכור, כי ההתקדמות מתרחשת בסביבה מוגנת בה הלומד יכול ללמוד מטעויותיו ולהיפטר מהרגלים שגויים. לכן, תרגול בסביבה דמוי מערכת "אמיתית" אשר מתקנת ומכוונת את הלומד בצורה קונסיסטנטית לביצועי המשך, תומך גם הוא בתהליך של "למידה מתוך עשייה". בתהליך זה הלומד מדגיש לעצמו את העקרונות העומדים מאחורי תופעות העשייה, יוצר הכללה ובהמשך מבצע העברה מוצלחת לתחומי עשייה אחרים. כלומר, הלומד יכול להכליל לגבי תופעה ועקרונות שהביאו לתופעה, ובעתיד ליישם את החוקיות בעולמות תוכן אחרים, גם אם לא נחשף להם בעבר.
סיכום
השאיפה של אנשי הדרכה היא ליצור סביבת לימוד מוחשית אשר מעודדת את הלומדים לא רק להפנים וליישם בסביבת עבודתם את התכנים שנלמדו, אלא גם להשתמש בידע הנרכש במצבים חדשים איתם יאלצו להתמודד במהלך חייהם המקצועיים ולאורך זמן. טכניקה נפוצה להשגת היעד היא ביצוע הדרכות בשילוב תרגילי סימולציה. בהדרכות קונבנציונאליות השימוש בסימולציות נעשה לצורך הקניית מיומנויות מקצועיות "רכות", ואילו מטרת תרגילי סימולציה מתוקשבים, בדרך כלל, כרוכה בהכשרת לומד לשימוש במערכות טכנולוגיות. אף על פי ששתי טכניקות אלה הן בעלות אופי שונה וכל אחת מהן מיושמת במקרים אחרים, קיים ביניהן בסיס להשוואה. ניתן לציין מספר עובדות המעידות לטובת סביבת סימולציה טכנולוגית, והן:
• דמיון בין סביבת סימולציה טכנולוגית לבין סביבת עבודה הינו חזותי ומוחשי, ולכן מעורר אצל לומד גירוי אסוציאטיבי ומקל על ביצוע העברה.
• בסביבת סימולציה טכנולוגית הלומד מקבל משוב לביצועים והכוונה להמשך בזמן אמת, וכך מעודדת למידה מתוך עשייה.
• תרגילי סימולציה מתוקשבים מפנים את תשומת ליבו של לומד לשינויים המתרחשים בסביבה בעקבות הפעולות שביצע. הדבר מעודד את הלומד לבצע רפלקציה על מה שנעשה ועל הקשר סיבה- תוצאה.